פסק-דין בתיק ת"ק 6787-09-11

1.         בפני בית המשפט תביעת פיצויים בגין הפרת הסכם במקרקעין.

2.         התובעים רכשו דירה מהנתבעת. לדירה הוצמד מחסן. התובעים הינם אנשים בגיל מתקדם עם בעיות בריאותיות ולכן, היתה חשיבות רבה למיקום המחסן ביחס למיקום דירתם.

3.         מהמסמכים בתיק עולה עפ"י הודעה שנמסרה לתובעים, הוצמד לדירתם מחסן מס' 20. לזהות המחסן היתה חשיבות רבה נוכח המרחק מדירתם. מחסן 20 היה קרוב לדירתם לאין ערוך לעומת מחסן מס' 19 אשר בסופו של דבר הוצמד לדירתם.

4.         נציג הנתבעת מודה כי נפלה טעות סופר בהודעה לתובעים כאשר נכתב בהודעה מחסן מס' 20 במקום מחסן מס' 19. יחד עם זאת, בפני בית המשפט לא הובאו נסיבות הטעות, סיבת היווצרותה או הסיבה לשנות את המחסן ממס' 20 למס' 19.

5.         עפ"י הסכם הרכישה, הובטחה הצמדת מחסן לדירת התובעים כאשר זהות המחסן תיקבע בשלב מאוחר יותר.

6.         בשלב זה יש לקבוע בעניין השאלה האם ההודעה אשר נשלחה לתובעים הקנתה להם זכות קניין במחסן נוכח הסכם המכירה, לכאורה, ניתן לומר כי התשובה לכך תהיה חיובית, זאת מאחר ועפ"י הסכם המכר ההודעה הינה השלמה להסכם המכר. לא ניתן לאפשר ביטול באופן חד צדדי ללא ראיה של ממש בעניין  "טעות סופר" המניחה את הדעת ותואמת את הנדרש ל"טעות" עפ"י חוק החוזים אחרת קיימת פרצה המאפשרת לדיירים ולנתבעת לעסוק בתחרות כספית בעניין המחסנים.

7.         לאור הנסיבות, ניתן לקבוע בהעדר ראיה של ממש בעניין "טעות" שמחסן מס' 20 הינו המחסן אשר היה מיועד לתובעים. בקביעה זו בית המשפט נדרש למידת הנזק הכספי, אם בכלל, אשר נגרם לתובעים. כדי לקבוע את מידת הנזק מונה שמאי כמומחה מטעם בית המשפט.

8.         ביום 18.7.12 הוגשה חוות דעת מטעם המומחה דדון מרדכי. מדובר בחוות דעת מקיפה כאשר המומחה התייחס לרכיב מצב הבריאותי של התובעים כגורם לקביעת שמאי המחסנים.

9.         בסופו של יום, המומחה קבע כי מצבם הבריאותי של התובעים הינו גורם סובייקטיבי אשר אינו משליך על שווי המחסנים. כן עולה מחוות הדעת כי קיים הפרש מהותי במרחק מהמחסן מס' 19 לדירה אשר קיבלו התובעים לעומת מחסן מס' 20.

מנגד שקל המומחה את טענת הנתבעת כי המרחק מהמעלית למחסן מס' 19 קרובה יותר למחסן לצורך פירוק סחורה. אולם, במקרה של התובעים, סביר להניח כי פירוק סחורה מהמעלית יתבצע ע"י אחרים כאשר גישה למחסן קרוב לדירה מיטיבה עם התובעים כאשר יגשו למחסן בעצמם.

מסקנת המומחה היתה כי מדובר בקיזוז יתרונות וחסרונות ולכן לשני המחסנים  קיים ערך זהה אובייקטיבי.

10.        לצדדים ניתנה הזדמנות להגיב לחוות הדעת. התובעים העלו מספר טענות כולל  טענות ביחס למחסנים (איכות ומצב פיסי של כל מחסן ומחסן כמובן ביחס לסיכון לפרצה לאור גל הפריצות שיש בבניין). הנתבעת היתה שבעת רצון ממסקנות המומחה. בסופו של יום, עיקר התביעה מבוססת על הרעת תנאי החזקת המחסן בכך שנאלצו התובעים ללכת רחוק יותר למחסן מס' 19 מדירתם במקום מחסן מס' 20 לאור מצבם הבריאותי של התובעים.

11.        מקובל על בית המשפט כי מצב בריאותם של התובעים הינו רכיב סובייקטיבי לעניין שווי מחסן מס' 20 לעומת מחסן מס' 19. הדבר יכול לקבל ביטוי רק אצל התובעים עצמם אשר אולי היו מוכנים לשלם סכום קצת גבוה יותר כדי לזכות במחסן מס' 20 לעומת מחסן מס' 19, אילו ניתנה להם ההזדמנות לכך. כמו כן, נוכח המצב הקיים אין במסגרת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות כדי לשנות את המצב הקיים. על כן, על התובעים היה לפנות בתביעה לצו עשה במקרקעין אשר אינה נדונה בבית משפט לתביעות קטנות.

12.        מבלי להוות "השתק" ביחס לזכות התובעים להגיש תביעה ל"צו עשה" כנגד הנתבעת כאשר יש לצרף את בעלי הזכויות במחסן מס' 20, כיום, לאור התביעה, נותר לבית המשפט לקבוע פיצוי הולם בעניין דנן.

לאור האמור, מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 6,000 ש"ח, סכום המשקף את תוספת המאמץ הנדרש מהתובעים בכל פעם שעליהם לגשת למחסן.

כל צד ישא בחלקו בשכר טרחת המומחה כאשר על הנתבעת לשאת בהוצאות משפט התובעים בסך 500 ש"ח, ובסך הכל, על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 6,500 ש"ח וזאת לא יאוחר מיום 1.12.12.

בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום,  ט"ז חשון תשע"ג, 01 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: